בעניין: בקשת רשות להתגונן
1. ביום 7/11/11 הגיש התובע כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 117,514 ש"ח בגין יתרת חובה מחשבונו של הנתבע 1 אצל התובע. התביעה כנגד הנתבע 2 הינה על סך 106,564 ש"ח וזאת מכוח ערבותו של הנתבע 2 לשתי הלוואות שנטל הנתבע 1 ביום 17/3/11 בסך כולל של 146,000 ש"ח.
2. לכתב התביעה צורפו מסמכי פתיחת חשבון מיום 8/3/11, שני הסכמי ההלוואה מיום 17/3/11, דף חשבון אחרון, מסמך המפרט את יתרת החוב בהלוואות ודו"ח חיובים וזיכויים מכרטיסים , המצביע על גובה החוב בגין חיובים עתידיים בכרטיסי אשראי.
3. ביום 15/12/11 התקבלה בקשת ב"כ הנתבעים להאריך את המועד להגשת בקשת רשות להתגונן עד 15/1/12 וזאת בשל התקף לב בו לקה הנתבע 2.
4. ביום 15/1/12 הוגשה בקשת רשות להתגונן במסגרתה העלו הנתבעים מס' טענות, אשר ידונו להלן בזיקה לדיון שהתקיים אתמול בבקשה.
5. לאחר הדיון התברר כי הטענה שהעלו הנתבעים לפיה החשבון נשוא התביעה שמספרו 231380 נפתח ביום 18/2/08 ולא ביום 8/3/11, כאמור בסעיף 4 לכתב התביעה, הינה נכונה גם לשיטתו של התובע. ב"כ התובע הסביר בסיכומים כי התובע נוהג מפעם לפעם להחתים את לקוחותיו על מסמכי פתיחת חשבון חדשים כדי לעדכן את נתוני פתיחת החשבון.
6. ב"כ הנתבעים טוען כי לא מדובר בפרט טכני אלא במסמכי פתיחת חשבון פיקטיביים שנועדו ככל הנראה להעביר את כל היתרות בחשבון לחשבון חדש כביכול , בו יועמדו הלוואות חדשות בתנאים פחות טובים מהתנאים שקיבל במסגרת ההלוואה משנת 2008 , שנועדה לממן רכישת רכב חדש ושולמה ברובה.
7. בנסיבותיו של תיק זה לא אוכל לומר כי יש לדחות כבר בשלב הזה את טענת הנתבעים לפיה האמור בסעיף 4 לכתב התביעה באשר למועד פתיחת החשבון הוא טעות טכנית שאין לה כל משמעות. לא בכדי נדרש בנק המגיש תביעה בסדר דין מקוצר לצרף כבר לכתב התביעה את מסמכי פתיחת החשבון. לא ניתן להשלים עם המצב שנוצר בתיק זה בו רק בשלב הסיכומים מודה הבנק לראשונה כי נפלה טעות בסעיף 4 לכתב התביעה וכי המסמכים שנחזים להיות טופס פתיחת חשבון בתנאים כלליים, אשר צורפו כנספח א' לכתב התביעה, הם למעשה טפסי עדכון פרטים בחשבון. דווקא בנקים אשר טוענים שוב ושוב לגבי חשיבות ההגדרות בטפסים הבנקאים, צריכים להקפיד על כך שהטפסים עליהם הם מחתימים את הלקוחות ישקפו את תוכנם האמיתי. דהיינו טפסי עדכון פרטים בחשבון צריכים לשאת כותרת של טופס עדכון פרטים בחשבון ולא כותרת של בקשה לפתיחת חשבון .
8. לפיכך אין לשלול קיומה של טענת הגנה אפשרית לפיה הטעות בכתב התביעה בכל הנוגע למועד פתיחת החשבון , נועדה להציג מצג שאינו נכון לגבי השתלשלות העניינים שהובילה ללקיחת ההלוואות המהוות את החלק הארי של סכום התביעה.
9. יחד עם זאת, אין הצדקה להתעלם גם בשלב הזה מחוסר הפירוט של טענות ההגנה כפי שהועלו על ידי הנתבעים. כאשר נתבעים מיוצגים טוענים כי ההלוואות עליהם הוחתמו בשנת 2011 נועדו לשנות לרעה את מצבו של בעל החשבון לעומת המצב שבו היה עובר ללקיחת ההלוואות, יש לפעול בשקידה סבירה כדי לקבל מהבנק התובע את המסמכים הרלבנטיים הנדרשים כדי לפרט את טענות ההגנה.
10. אכן לא ניתן לשלול את טענת ב"כ הנתבעים לפיה כאשר יש קשיים בחשבון מבוצעת חסימה של גישת הלקוח לחשבון באמצעות האינטרנט. כמו-כן סביר להניח כי אם הנתבע 1 היה פונה לסניף הבנק בבקשה לקבל מסמכים לאחר העברת העניין לטיפול משפטי, היתה בקשתו נדחית. יחד עם זאת אין באמור לעיל כדי לפטור נתבעים מיוצגים מהחובה לעשות שימוש במנגנון שנקבע בדין כדי לקבל מסמכים ולפרט באמצעותם את טענות ההגנה. גם אם פרק הזמן שנקבע בדין והוארך בהחלטתי מיום 16/12/11, לא הספיק לצורך קבלת המסמכים, ניתן היה להגיש בקשה נפרדת בעניין זה ולבקש במסגרתה לתקן את בקשת הרשות להתגונן על בסיס המסמכים שיתקבלו, בין אם בהסכמת ב"כ התובע ובין אם בעקבות החלטת בית המשפט. לא נסתרה טענת ב"כ התובע לפיה לא נעשתה כל פנייה של ב"כ הנתבעים לב"כ התובע בעניין זה. כפי שיפורט בהמשך, העדר הפירוט מצדיק התניית מתן הרשות להתגונן בהפקדה.
11. טענה נוספת שהעלו הנתבעים הינה כי הנתבע 1 ידע שביום 8/3/11 חובותיו לבנק הם 120 אלף ש"ח ולכן סבר כי שתי ההלוואות עליהן חתם באותו יום הן על סך 40 אלף ש"ח ו - 80 אלף ש"ח. כאשר הוצגו לנתבעים מסמכי ההלוואות עליהם חתמו הכוללים סכומים של 40 אלף ש"ח
ו - 106 אלף ש"ח, טענו הנתבעים כי לא הבחינו בשוני בסכומים כיוון שלא התאפשר להם לקרוא ולעיין במסמכים אלא נדרשו לחתום במקומות ספציפיים. הנתבעים הסבירו את הבהילות במהלך החתימה ביום 17/3/11 בכך שהסניף היה עמוס באנשים ולקראת סגירה.
12. טענה זו התערערה במסגרת החקירה הנגדית. כבר בפתח החקירה התברר כי במועד הרלבנטי היה לנתבע 1 ניסיון עסקי כמי שניהל חנות מחשבים ועסק בתחום עבודות העפר. עוד התברר כי לנתבע 1 השכלה בהנהלת חשבונות. נתונים אלו מעלים תהייה לגבי הסכמת הנתבעים לחתום על מסמכים מבלי שיתאפשר להם לעיין בהם ולו עיון חטוף המאפשר
לראות פרטים מהותיים דוגמת סכום ההלוואה. תמיהה נוספת התעוררה לאחר שהתברר כי הנתבע 1 לא ידע לומר האם מעמד החתימה לקראת סגירת הסניף היה בבוקר, בצהריים או בערב. תמיהה נוספת עולה מהעובדה כי למרות שהנתבעים הגיעו לבנק פעמיים, ביום 8/3/11 ו - 17/3/11, לא ביקשו הנתבעים בפעם השנייה לקבל את המסמכים עליהם חתמו בפעם הראשונה וזאת חרף הבטחת הפקיד כי ייתן להם את המסמכים בפעם הבאה (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 30-32).
13. טענה נוספת שהעלו הנתבעים הינה כי ידעו כי הריבית המוסכמת בשתי ההלוואות היא פריים + 3% ורק לאחר שקיבלו את כתב התביעה גילו כי הריבית עליה חתמו היא פריים + 9.8%. גרסה זו מלכתחילה לא פורטה כנדרש שכן לא נאמר כיצד הגיעה לידיעת כל אחד מהנתבעים המידע בדבר שיעור הריבית. כאשר נשאל הנתבע 1 לעניין זה במסגרת החקירה הנגדית מסר גרסה חדשה לפיה המידע בדבר גובה הריבית נמסר לנתבעים על ידי מנהל הסניף (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 6-7). כמו-כן לא ברור כיצד התנהלות לפיה הנתבעים נדרשים לחתום על מסמכים במקום המיועד לחתימה מבלי לקבל כל הסבר, מתיישבת עם מסירת מידע ספציפי בדבר גובה הריבית על ידי מנהל הסניף.
14. הנתבעים הוסיפו וטענו כי למעשה כל החוב של הנתבע 1 נפרע לאחר מימוש הרכב הממושכן ששוויו 90 אלף ש"ח ולאחר שלוקחים בחשבון את השיקים שהופקדו על סך 23,000 ש"ח והשיק שנמסר ולא הופקד על סך 12,000 ש"ח. גם טענה זו לא פורטה כנדרש וזאת על רקע בחירתם של הנתבעים שלא לבקש לקבל מסמכים בדרך המקובלת, כמו גם הימנעותם של הנתבעים מלצרף מסמכים מתיק המימוש של הרכב. יודגש כי כיוון שהנתבע 1 הוא החייב בתיק המימוש , כל המסמכים מתיק המימוש עומדים לרשותו בתוקף מעמדו כחייב וזאת מבלי להידרש לקבלתם באמצעות התובע.
15. הנתבע 1 טען בסעיף 19 לתצהירו כי הרכב נמכר ללא ידיעתו, מבלי שנעשתה כל פנייה אליו על ידי התובע או מי מטעמו בקשר למכירת הרכב. לאחר שהוגשה לתיק בקשת הנתבע 1 לבטל את תפיסת הרכב (ת/5) התברר כי לא רק שהנתבע 1 ידע על הליכי המימוש טרם סיומם, אלא אף הוגשה בקשה באמצעות עורך דין לבטל את מינוי כונס הנכסים ולהחזיר את הרכב. במסגרת אותה בקשה מיום 8/8/11 לא הועלו הטענות שהועלו במסגרת הליך זה בכל הנוגע לגובה ההלוואות ושיעור הריבית. אומנם במסגרת בקשה להחזרת רכב ממושכן אין צורך להעלות טענות כנגד גובה החוב או כנגד עצם קיומו של החוב, שההכרעה בהן אינה בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל. יחד עם זאת כאשר טענות שכאלו מועלות באמצעות עורך דין, יש מקום לתהות מדוע טענות מסוימות לעניין זה שלא הועלו בבקשה לביטול תפיסת הרכב, מועלות לראשונה במסגרת בקשת הרשות להתגונן שהוגשה לאחר כחצי שנה.
16. כמו-כן לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע במסגרת סעיף 11 של הבקשה לביטול תפיסת רכב , ידע הנתבע 1 לציין כי אחת ההלוואות היא על סך 105,100 ש"ח ואילו חצי שנה מאוחר יותר נטען כי עד קבלת התביעה מחודש נובמבר 2011 סבר הנתבע 1 כי ההלוואה הגדולה היא על סך 80 אלף ש"ח בלבד.